על אבטלה, פיצויי פיטורין , חיסכון פנסיוני ומה שביניהם 

אם בעקבות ההאטה הכלכלית במשק האבטלה תעלה, קרנות הפנסיה וחברות הביטוח יבחינו בכך תוך זמן קצר. בעבר ראינו כי עליה באבטלה גורמת לעליה במשיכה של כספי פיצויים מתכניות הביטוח והפנסיה השונות. מי שמאבד את מקום עבודתו, מי שעומדת בראש דאגותיו היא המחיה היומיומית ולא הדאגה לקצבה העתידית בגיל הפרישה.

אבל, למשיכה של כספי הפיצויים יש השפעה עצומה על קצבת הפנסיה בגיל הפרישה, כאשר העובד באמת לא יוכל לעבוד. מרבית העובדים לא מודעים לכך כי משיכת כספי הפיצויים שלהם היום, גורמת להקטנה משמעותית של רמת החיים שלהם בגיל הפרישה. לפי הערכה של רשות המיסים, הפקדות כספי הפיצויים בשנת 2011 היו כ- 6 מיליארד ש"ח והיקף המשיכות של כספי הפיצויים באותה שנה היו קרוב ל- 2 מיליארד ש"ח. אין נתונים מוסמכים בנושא כיוון שקרנות הפנסיה וחברות הביטוח אינן חייבות לפרסם אותם.

משיחות עם מנהלי חברות המנהלות את ההסדרים הפנסיוניים עולה תמונה עגומה. מרבית העובדים בעשירונים התחתונים מושכים את כספי הפיצויים. דמי האבטלה המשולמים ע"י הביטוח הלאומי הם כ- 5,530 ש"ח לחודש ועבור עובדים אלה אין ברירה אלא להשתמש בכספי הפיצויים לצורך קיום יומיומי (ולא למטרת בילויים או קורס יסודות הביטוח). מצד שני, אצל עובדים אחרים השאלה אם למשוך את כספי הפיצויים הופכת להיות משמעותית יותר. לעובדים אלה יש בדרך כלל חסכונות נוספים והם לא חייבים להשתמש בכספי הפיצויים. ככל הנראה נובעת משיכת כספי הפיצויים עקב בורות כלכלית.

ישנו קושי להסביר לאנשים בגילאים שבין 30 ל- 40 המשתכרים יפה, את משמעות משיכת כספי הפיצויים על קצבת הפרישה שלהם. הם חושבים שיצליחו לצבור מחדש את הכספים, או חושבים שהפנסיה שלהם תגיע ממקום אחר ובהתאם כספי הפיצויים נתפסים ככסף שנועד לצריכה ולא לגיל הפרישה. לשם המחשה נסביר כי עובד בן 30 שמשכורתו 10,000 ש"ח, אם יחסוך ולא יפדה כלום עד לגיל 67 צפוי לקבל קצבה של כ- 5,780 ש"ח. אם ימשוך את כספי הפיצויים הקצבה תקטן ל-3,170 ש"ח לערך. משיכת הפיצויים תקטין את הקצבה ב- 45% !!!

לדברי בכירים בענף, מרבית העובדים משתמשים בכספים למטרות אחרות ולא כאמצעי להתפרנס בתקופת הביניים עד למציאת עבודה חדשה. אנשים המשתכרים שכר גבוה משתמשים בכספי הפיצויים כמקלט מס. נכון להיום הפטור המוענק על-פי תקנות המס לכספי פיצויים הוא המשכורת האחרונה של העובד בכפוף לתקרה של 11,950 ש"ח לכל שנת עבודה. כלומר, מי שמשכורתו האחרונה הייתה 10,000 ש"ח ועבד 20 שנים, זכאי לפטור של 200,000 ש"ח על כספי הפיצויים. משיכה של סכום זה מקטינה את קצבת הפרישה בכ- 1,000 ש"ח לפחות ולעיתים גם יותר. עובדים רבים עוזבים את מקום עבודתם מרצונם כדי לשפר את תנאי העסקתם ומשיכת הפיצויים נעשית ללא קשר לצורך הקיום היומיומי בתקופת המעבר. עובדים אלה משתמשים בכסף לרכישת רכב, עבור לימודי שוק ההון, נסיעה לחו"ל וכדומה. פעולות אלה פוגעות בחיסכון הפנסיוני ומרבית הציבור אינו מודע לכך.

בעת כהונתו של מר ידין ענתבי כממונה על שוק ההון והביטוח הועלתה הצעה לשנות את התקנות בנושא פטור ממס על כספי פיצויים. ההצעה הייתה כי עובד שעזב את מקום עבודתו בין מרצונו ובין אם פוטר ולא מצא מקום עבודה חדש, יוכל למשוך בכל חודש מתוך כספי הפיצויים סכום הזהה למשכורתו האחרונה במקום למשוך את הכסף בבת אחת. כך ישמשו הכספים למטרה של גישור בין עבודות. מי שירצה למשוך את כל הסכום בבת אחת יאבד את הטבת המס. תיקון חקיקה זה אמור היה להיכלל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2008. התיקון לא נכלל עקב התנגדות חריפה של ההסתדרות ושל שר התמ"ת, הממונה על חוק פיצויי פיטורין. רעיון זה עלה שוב בכנס קיסריה האחרון וזכה לתמיכה של פרופ' עודד שריג, הממונה הנוכחי על שוק ההון והביטוח. בשלב זה טרם ברור אם הנושא צפוי להופיע בחוק ההסדרים הקרוב.

לסיכום, משיכת כספי פיצויים היא "מלכודת דבש" הפוגעת בחיסכון לגיל הפרישה. אל תתפתו!